פסק-דין בתיק ת"ק 005183/05

הגב' הלין רביד, עו"ד (להלן: "התובעת") הגישה תביעה נגד אוטוטרייד-אין (להלן: "הנתבעת") על כך שביום 5.12.99 הסתירה הנתבעת ממנה בעת שרכשה רכבה מסוג פיאט-פונטו מ.ר 27-279-18 (להלן: "הרכב") פגם מהותי שהיה רכב, קרי: שהרכב שנקנה על ידה היה "פגוע שלדה".

לטענת התובעת, ביום 25.4.04, כ- 4.5 שנים לאחר שרכשה את הרכב, החליטה היא למכור אותו לסוכנות אוטו-דיל (להלן: "הסוכנות") כאשר במסגרת ההסכם שנערך בין התובעת לבין הסוכנות  סוכם כי אם לאחר בדיקה הרכב - טרם קנייתו על ידי הסוכנות - יתברר כי עבר תאונת שלדה ("שסי"), יופחת ממחיר הרכב, שנקבע ע"ס 31,000 ש"ח (לאחר ניכויים שונים כמפורט בנספח ב' לכתב התביעה - עמד ע"ס 25,000 ש"ח) - סך בשיעור 30% ממחירו, קרי: 7,500 ש"ח.

בבדיקה שנערכה במ.מ.מ בסמוך ליום 14.5.04 נתגלו ליקויים שונים ומשונים ברכב התובעת, אך החשוב לענייננו כי בבדיקה נמצא כי בבדיקת שילדת הרכב נמצא שהוא עבר תאונה (ראה סעיף 8 לנספח א' שצורף לכתב התביעה).

כתוצאה מכך נאלצה התובעת למכור את הרכב לסוכנות במחיר 17,500 ש"ח במקום 25,000 ש"ח, המחיר אותו הייתה מקבלת אלמלא הפגיעה - תאונה בשלדה.

התובעת פנתה לנתבעת ביום 18.1.05, כ- 7 חודשים לאחר שמכרה את הרכב לסוכנות, ודרשה מהנתבעת לפצותה בסכום של 10,850 ש"ח. במכתבה פירטה התובעת את הנזקים שנגרמו לה בעטיה של אותה תאונה (פגיעה בשלדה) ואשר הועלמה מעיניה בעת שרכשה את הרכב מאת הנתבעת בדצמבר 1999.

חליפת מכתבים החלה בין התובעת לנתבעת כאשר האחרונה דוחה את טענותיה של התובעת. במכתב הנתבעת לתובעת מיום 6.4.05 נאמר לתובעת במפורש כי דבר היות הרכב "פגוע שלדה" היה ידוע למי שקנה את הרכב ועובדה זו צוינה בהסכם מכר ממוחשב (שהוצא מן המחשב), שכן הנתבעת לא הצליחה לאתר את מסמכי המכירה המקוריים עקב חלוף הזמן מאז הקנייה בדצמבר 1999 ועד למועד פנייתה של התובעת בינואר 2005.

זאת ועוד, באותו מכתב ציינה הנתבעת כי הרכב נמכר במחיר נמוך משמעותית ממחיר המחירון ויש בנתון זה כדי לחזק את גרסת הנתבעת כי קונה הרכב היה מודע לפגם בשלדה.

משכל פניותיה של התובעת לנתבעת לא העלו דבר, הגישה היא לבית משפט נכבד זה את תביעתה.

אין חולקין על כך כי הנטל להוכיח את דבר "המרמה", ו/או ההטעיה, ו/או מצג השווא, ו/או העלמת עובדות מהותיות - בעת רכישת הרכב מאת הנתבעת, מוטל על התובעת.

כמסתבר, מי ששילמה עבור קניית הרכב הייתה אחותה של התובעת, עו"ד שון הלין פטרה, שעל שמה גם נרשמו פרטי הקונה. היא לא נכחה עת נעשתה העסקה בפועל וגם לא ברור לתובעת, ו/או לאביה, שהעיד אף הוא במשפט, מתי שילמה שון את התמורה, אם לפני קבלת הרכב ע"י התובעת ואביה, או שמא לאחר מכן.

הן התובעת והן אביה, כמו גם אחותה של התובעת, העידו נחרצות כי אף אחד לא אמר להם במשרדי הנתבעת כי קיימת פגיעה בשלדת הרכב.

עד כאן בקצרה פרטי הטענות ומכאן להכרעה שאיננה קלה כל עיקר.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בכל החומר שהונח בפניי, אני סבור שהתובעת לא הצליחה להוכיח, על פי מאזן ההסתברויות, כי הנתבעת הוליכה אותה שולל והעלימה ממנה את העובדה כי הרכב שקנתה בשעתו עבר תאונת שלדה.

מעיון במסמך המסומן "א" לכתב ההגנה, טופס רכישה ממוחשב על שם שון פטרה הלין, עולה בבירור כי צוין שהרכב עבר "פגיעת שלדה". אין לי כל יסוד להניח או לשער כי הטופס הממוחשב "זויף" בעניין זה על ידי הנתבעת, ואני מאמין לנציגי הנתבעת כי האמור בטופס זה משקף את הנתונים שנמסרו לרוכש הרכב.

חיזוק לקביעה זו מוצא אני בעובדה כי מחירו של הרכב אותו קנתה התובעת עמד על 57,000 ש"ח (מחיר מחירון) ולאחר הפחתה של 10%- בשל בעלות קודמת של חברה- עמד על סך 51,300 ש"ח. הרכב נמכר על ידי הנתבעת לתובעת, או מי מנציגיה, בסכום של 45,000 ש"ח (ראה נספח "ב" לכתב ההגנה), דהיינו - הנחה של כ- 6,500 ש"ח ממחיר המחירון של הרכב. טוענת הנתבעת - ואין לי כל סיבה לפקפק בדבריה - כי ההנחה במחיר הרכב נובעת בשל אותה "פגיעת שלדה" המצוינת בטופס הממוחשב.

מעבר לכל האמור לעיל, לא המציאה התובעת את מסמכי הרכישה שקיבלה בשעתו מן החברה, או הסכם מכר וכיוצ"ב, כמתחייב, לדעתי, מרכישת רכב בסכום לא מבוטל. מסמכים אלה היו צריכים להיות במשמורת התובעת עד למכירת הרכב על ידה לקונה אחר, כפי שקרה בענייננו.

ליבי עם התובעת, שהינה עו"ד במקצועה, אשר פעלה, לטעמי, בתום לב כאשר הצהירה קבל עם ועדה כי רכבה העומד למכירה לא עבר תאונה או פגיעת שלדה. כך היא האמינה ואני נוטה בהחלט לקבל את גרסתה, אלא שאין בכך כדי להפוך את הקערה על פיה ולקבל את תביעתה כנגד הנתבעת.

ייתכן בהחלט מצב שבו נשתכח מן התובעת, ו/או מאלה שהיו מעורבים באותה עסקה, בין אם תהיה זו אחותה או אביה, כי הרכב שנקנה על ידה היה פגוע שלדה כפי שטוענת הנתבעת.

חלפו כ- 5 שנים לערך מאז רכשה התובעת את הרכב הנדון כאן ועד שמכרה אותו לסוכנות אוטו-דיל מחד, ומאידך, לא טרחה לשמור על מסמכי הקנייה של הרכב, דבר שיכול היה לסייע לה בצדקת טענותיה כאן.